הליכה מודעת, זה עוד תרגיל שאותו אני עושה בימים העמוסים.
בין הקליניקה, לבין הסדנאות. בין הסופר והסידורים. אהה..ויש גם את הילדים. בקיצור עמוס.
מדי פעם כשהשמש מחממת יוצא לי שאני מחליטה להחנות את האוטו במרחק הליכה של כמה דקות ממקום שאליו אני אמורה להגיע.
ואז...אני באופן מכוון מפנה את אלומת הקשב שלי כפות הרגליים ולהליכה שלי.
אני שמה לב לאיך כפות הרגליים שלי מרגישות בתוך הנעליים, לוקחת נשימה מודעת. משם מתרחש קסם שבו אני ממש שמה לב למשהו שבדרך כלל חומק ממני ביומיום.
פתאום ההליכה הופכת למשהו מאוד מורכב- רגל אחת על המדרכה והשנייה באוויר. אבל לא לגמרי. כשעקב רגל ימין מתרומם, כף רגל שמאל מתרוממת. בתיאום מושלם. ואז הפוך. ושוב ושוב. גם אם מגיעות מחשבות של דברים שעומדים לקרות או של אירועים שכבר התרחשו- אני רק מציינת לעצמי:"הנה מחשבה X". ורואה בדמיוני איך המחשבה יורדת במורד הרגל, אל כף הרגל ומבצעת הארקה אל המדרכה.
אחרי 4 דקות של הליכה כזו אני מגיעה אל היעד הבא שלי. רגועה, ממוקדת, פנויה.
תנסו.
