סדר במושגים
אגרופוביה– זה כשאדם מפחד ממקומות פתוחים או צפופים. לרב מתפתחת מהפרעת חרדה/פאניקה. האדם חושש שאם ישהה מחוץ למקום בטוח(למשל הבית שלו) ויחווה התקף חרדה, אז לא יוכל לקבל עזרה מהסביבה, או לא יוכל לצאת מהמקום בקלות ולהגיע למקום שמרגיש לו בטוח ומוגן.
הפרעת חרדה או פאניקה– זה כשיש התקפי חרדה חוזרים. הם גורמים לאדם לפחד שמא יתרחש התקף חרדה נוסף עם כל המשמעויות שיש לכך עבור אותו האדם.
התקף חרדה-בליל של תסמינים גופניים המתלווים לתחושת פחד פתאומית וחריפה.
סטטיסטיקה
כ- 2-5% מכלל האוכלוסייה, שכיח יותר בגילאי 20-40. שכיח יותר בקרב נשים- פי 2.
היכן מסתתר הפחד?
האדם לא מפחד ממקום פתוח בגלל שקיימת בעייה מסויימת באותו המקום. אלא מכך שהאדם חושש ללקות בהתקף חרדה באותו המקום ולא לקבל עזרה או חילוץ מתאים.
הפחד ממקום צפוף נובע מ-2 פחדים מרכזיים- פחד שהאדם לא יצליח לצאת מהמקום בקלות בזמן התקף, כך שלא יוכל לקבל עזרה או שחומרת ההתקף תגבר כתוצאה מהלחץ, ופחד מלעג וביקורת של אנשים שיראו את האדם בזמן ההתקף. פחד זה מתקשר גם לחרדה חברתית שעלולה להתלוות לאגרופוביה. אצל חלק מהאנשים עם אגרופוביה החוששים ממקומות צפופים קיים חשש שהצפיפות כשלעצמה תגרום לבהלה ותחושת מחנק שתגרום להתקף.
התוצאה
הימנעות לשהות במקומות מסוימים או שהאדם מוכן לצאת רק בלווית אדם קרוב שהוא סומך עליו שיוכל להגיש עזרה במידת הצורך. בכך קיימת פגיעה באיכות החיים של האדם. קיים ויתור על חלומות, שאיפות ועל הדברים שגורמים לאדם אושר. זה מוביל לייאוש, שלעתים מוביל לדיכאון.
ההימנעות פוגעת באפשרויות תעסוקה, חיים חברתיים, פעילויות פנאי וזוגיות. כמו כן, עלולה להתפתח תלות עצומה באדם ספציפי. במקרים קלים האדם ירגיש אי נוחות במקומות מסויימים. במקרים בינוניים האדם ימנע ממצבים כמו אירועים חברתיים, שימוש במעלית או תחבורה ציבורית, קושי לשהות מחוץ לבית לארוך זמן ממושך. מצב קשה של אגרופוביה זהו מצב בו האדם אינו יכול לשהות מחוץ לבית ללא לווית אדם נוסף שעליו הוא סומך עם ליקוי בתפקודים שונים. האדם אינו מצליח לדאוג לצרכיו הבסיסיים, הופך תלוי לחלוטין בקרובים לו, ומוותר על מרבית חיי החברה ותחביביו.
האם ומתי לטפל?
לרב אגרופוביה תתחיל מהימנעות קטנה ומוגדרת. נניח רק מנסיעה בקו אוטובוס ספציפי. הסיבה היא כי בקו זה היה אירוע של התקף פאניקה קשה. נניח כי בהתקף עצמו האדם חש לחץ בחזה וסחרחורת המלווה בבחילה. מאז ההתקף האדם חש תחושה חסרת היגיון כי אוטובוס זה מקום מסוכן. ההימנעות מהנסיעה גורמת לו לחוש מוגן ובטוח ומתרחשת למידה מהירה של אסטרטגיה זו שגורמת לתחושת רוגע. עם הזמן אסטרטגית ההימנעות הולכת ומתרחבת לעוד מקומות על ידי הכללה. האדם יתחיל להימנע מקווי אוטובוס אחרים או כלי תחבורה אחרים כמו רכב, רכבת. בהמשך אף עלול להפסיק ללכת ברחוב בו נוסעות מכוניות. עם הזמן ההכללה רק תשתכלל והאדם ימצא עצמו מצמצם את חייו ונחשף פחות ופחות לעולם החיצון. העולם הופך למקום מאיים ומלחיץ עוד יותר מבחינתו ומחזק את מעגל ההימנעות.
אגרופוביה היא למעשה מעגל אינסופי של הימנעות- פחד- הימנעות.. זו הסיבה שאגרופוביה לא עוברת מעצמה. ניתן לומר אף שללא טיפול מתאים, תלך ההימנעות ותגדל עד למצבי קיצון בו האדם אינו יוצא מפתח ביתו.
כיצד מטפלים?
בטיפול קוגניטיבי התנהגותי תתבסס העבודה ההתנהגותית על רשימת ההימנעויות שהאדם נוקט. ברשימה נכלול הימנעויות גלויות- למשל "אינו נוסע באוטובוס", וגם הימנעויות לא גלויות- פעולות ביטחון. למשל- כאשר אדם נמצא במקום שבו הוא חש לא בטוח הוא ישוחח בטלפון עם אדם שעליו סומך, או שיסתובב עם ערכת "עזרה ראשונה" של- מים וסוכרייה זאת מכיוון שפוחד להתעלף. במהלך הטיפול, בין יתר הכלים שנתרגל נשתמש בחשיפה לדברים ולמקומות מתוך הרשימה בצורה הדרגתית, מבוקרת ובליווי צמוד
לסיכום
אגורפוביה היא הפרעת חרדה שיכולה להשתלט על החופש והמרחב של האדם הסובל ממנה. אני ממליצה לטפל בכך ולא להמתין שזה יעבור מעצמו. אל תתנו לחלומות והשאיפות שלכם לחמוק. רוצה להתייעץ?